רבים מאתנו מחזיקים בפוליסות ביטוח בריאות וביטוח סיעודי. הפחד ממחלות וסיבוכים רפואיים גורם לכולנו לשלם לא מעט כסף ולסמוך על קופות החולים וחברות הביטוח שיממנו טיפולים רפואיים, תרופות ואת השכר למטפלים במקרה של הגעה למצב סיעודי. הבעיה היחידה שלפעמים שוכחים, שרוב חברות הביטוח לא ממהרות לשלם למבוטחים, וחלקן יעשו כל שביכולתן לא לשלם בכלל.
חברות הביטוח בישראל (ובכל העולם) הן עסק לכל דבר ועניין ומטרתן כמו כל שאר העסקים היא כמובן, להרוויח כסף ולא להפסיד. כסוגרים פוליסה מול חברת ביטוח, בעצם חותמים על הסכם דרקוני עם מיליון ואחת אותיות קטנות שחברות הביטוח מכניסות כדי לוודא שהן ישלמו רק במקרים ש"יתאימו להן" ושתהיה להן את היכולת לסרב לתביעות ולדחות תשלומים.
בעת הגעה למצב סיעודי, חברת הביטוח עורכת מבחן ADL (Activities of Daily Living) למבוטח כדי להחליט האם ולכמה פיצוי כספי הוא זכאי. המבחן כולל בין היתר בחינה של הצורך של המבוטח בהשגחה של מטפל, ניידות, שליטה בסוגרים, אכילה וכו'. וככל שהמבוטח מאובחן כיותר סיעודי, ככה גובה הפיצוי יעלה. הבדיקה עצמה נערכת ע"י נציגים של חברת הביטוח, וכולנו כבר יודעים מהו האינטרס שלה.
הביטוח הסיעודי התברר כעד כדי כך לא רווחי לחברות הביטוח, שרובן החליטו להפסיק למכור פוליסות חדשות באופן גורף בסוף שנת 2019 (ראו פרסום בכלכליסט). ואם אתם מבוטחים באחת מחברות הביטוח או קופות החולים בביטוח כזה, ודאו כי אתם מכירים את כל תנאי הפוליסה ודעו כי במידה וחלילה הגעתם למצב סיעודי, חברות מסוימות עלולות להרים קשיים בלתי רגילים במתן הפיצויים. במקרים כאלו ניתן להיעזר בשירותיהם של עורכי דין אל מול חברות הביטוח.
